בכניסה לחדר שלי, אם תלכו קצת ימינה ותעברו את הארון,
תראו בפינה, מעמד כזה של מדפים.
במדף השני מלמטה נשענים להם ככה על הצד: הספרים שלי.

הכי אני אוהב את הספר של פלוטו.
בעצם לא, מעשה בחמישה בלונים הרבה יותר מעניין.
וגם הספר האדום הזה עם החתול על המרבד מאוד נחמד.
את נפתלי אני אוהב במיוחד כי אמא שלו מספרת לי על הפיפי והקקי שהוא עושה.
אבל אני אף פעם לא הגעתי לסוף הסיפור כי תמיד רציתי באמצע לשיר בקול רם:
תירס חם, בים בם בם, בים בם בם, תירס חם.

שתדעו לכם,
אני מאוד אוהב לקרוא בספרים שלי, ככה לבד, עם אמא או עם אבא, לפעמים בחדר שלי, לפעמים בסלון ואפילו גם באוטו.
אבל… זה לא פשוט לשבת ולקרוא ספר שלם מההתחלה ועד הסוף כשמחכים לי מלא ספרים אחרים על המדף…
אז אני פשוט עושה כמו שראיתי שההורים שלי עושים כשהם רואים טלויזיה: אני מזפזפ…

חזרתי מסיציליה,

יש לי מלא סיפורים,

אבל נתחיל בתמונות

סיציליה

למי שלא מכיר, הברנש שם בתמונות לידי הוא יהלי זלינגר, החבר הכי טוב שלי.

יהלי ואני נוסעים היום בלילה לטיול של שבוע בסיציליה!

ניקח גם את ההורים שלנו כדי שלא יתבעסו להם בבית.

אני מבטיח לשלוח גלויות!

סבתא שלי, הידועה בכינויה סבתא-מלה, העבירה את החנות שלה (מלה בגדי מעצבים) למרכז החדש במבשרת.

אני מחזיק לה את כל האצבעות שיש לי ביידים וברגלים!

אז סבתא, שיהיה לך המון בהצלחה !!!

אז אחרי שנרגעתי מהסיפור האמיתי של פלוטו,
הגיע הזמן לדבר על ספר אחר שאני מאוד אוהב:

חמישה בלונים שלי, אז מה הסיפור שלכם??

מי אתם אלון, אורי, סיגלית, רון ורותי?

האם באמת מיצי פוצצה את הבלון הסגול?

האם מישהו ניסה פעם לחבק בלון כמו שמחבקים בובה? כמו שמחבקים את אמא?

למה אבא של רון לא יודע לנפח בלונים?

והאם הבלון האדום עדיין נמצא בשמיים למעלה למעלה מעל העננים?

כנראה שלעולם לא נדע…

פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו, יש לו הכל מרק ועצם….
אני כבר כמעט מכיר את הסיפור הזה בעל פה. היום מצאתי קטע שמסביר קצת על "מאחורי הקלעים" של הספר איה פלוטו. פשוט חובה לכל מעריצי פלוטו!

לחצו כאן לסיפור המלא.

– 

–